פסק-דין בתיק ת"א 621-08

אפתח בהתנצלות בפני הצדדים על העיכוב הרב במתן פסק דין זה, אשר נגרם עקב עומס עבודה כבד במקום כהונתי החדש.

עיקרי העובדות והמחלוקת

1.      התובע קבלן שיפוצים, אשר פעל כקבלן משנה עבור הנתבעת 1 (להלן: "מחלב") ונפגע בתאונה. זאת, לדבריו, כתוצאה מנפילה מפיגום במהלך שיפוץ גג בבסיס צבאי, במסגרת חוזה של מחלב עם משרד הביטחון. המחלוקת נסובה על שאלת האחריות במישור הנזיקי ובמישור החוזי. הנתבעת 2 (להלן: "חברת הביטוח") ביטחה את מחלב בביטוח אחריות מעבידים לרבות בגין אחריות קבלני משנה.

2.      אין מחלוקת כי במקום התאונה לא נכח כל נציג מטעם מחלב וכי התובע הגיע למקום עם עובדיו ועם כלי העבודה. הוא הרכיב הפיגום בעצמו ועשה את העבודה, בשיתוף עם עובדיו, ללא כל מעורבות ישירה של חברת מחלב, למעט עצם ההפניה לביצוע העבודה במקום.

3.      במישור הנזיקי טוען התובע כי הנתבעת התרשלה כלפיו, בכך שלא פיקחה כראוי על פעולתו ולא הדריכה אותו לגבי אופן ביצוע העבודה, אשר כללה אלמנטים של סיכון עמם לא היה רגיל לעבוד. זאת, למרות בקשתו ממנה לעשות כן. 

4.      במישור החוזי טוען התובע כי החוזה בכתב שבין הצדדים כולל סעיף המחייב את מחלב להנפיק עבורו ביטוח. יתרה מזו, לטענתו, חוזה הביטוח של מחלב עם חברת הביטוח, המתייחסת גם לאחריות קבלני משנה, מבטחת אותו בגין נזקיו בתאונה זו.

5.      הנתבעות טוענות כי נסיבות התאונה לא הוכחו, ומכל מקום לא הוכחה רשלנות כלשהי, בוודאי לא של מחלב. מכל מקום, התובע הוא אשר עשה את כל הפעולות, ואם הייתה רשלנות, הרי הרשלנות הייתה שלו, כלפי עצמו, כעוסק ולא כעובד.

6.      במישור החוזי, הנתבעות מזכירות כי על פי החוזה ביניהם מתחייב התובע לשפות את מחלב בגין כל תביעה נגדה, שנגרמה באשמתו, כך שאפילו הייתה חבות שלהם רלוונטית, כשולחותיו, הרי החבות המקורית היא שלו, ועליו היה לשפות את מחלב. עוד טוענות הנתבעות, כי ביטוח האחריות שהוציאה מחלב אצל חברת הביטוח, חלה על אחריות מעבידים כלפי עובדים, אך לא במקרה פגיעת המעביד עצמו בעצמו, כפי שקרה במקרה זה.

נסיבות התאונה והאחריות לה  

7.      בכתב התביעה טען התובע כי "ביום 9.12.04 נפגע התובע עת פיגום שעליו עמד לשם ביצוע עבודתו אצל הנתבעת 1 התפרק לפתע וכתוצאה מכך הוא נפל מגובה של 3 מטר". כן טען כי חברת מחלב "לא התקינו את הפיגום כיאות".

8.       אולם, כבר מתצהירו של התובע התברר כי הפיגום לא היה "אצל הנתבעת" והוא אף לא "התפרק לפתע". שם מסר כי העבודה אמורה הייתה להתבצע, הוא ביקש מהנתבעת שישלחו למקום מנהל עבודה או מפקח, אך בקשתו לא נענתה. משמע, העבודה לא הייתה "אצל הנתבעת". התצהיר שותק בשאלה מי בנה את הפיגום בפועל, אך עולה כי הפיגום לא "התפרק" אלא נעשה לא יציב "זז והתהפך". בתצהיר ציין התובע כי אף ביום ביצוע העבודה ביקש שישלחו למקום מפקח, אך "הנתבעת השיבה שהיא סומכת עלי ולא עשתה דבר בעניין". 

9.      בעת החקירה הנגדית הוסיף התובע ופירט כי באותו גג עשה עבודות קודם לכן, במקום בו השיפוע מתון. אז, עלה על סולם לביצוע העבודות, ולא הייתה כל תקלה. אולם, כאשר שב ביום נוסף לבצע המשך של העבודות (החלפת פלטות), היה זה במקום בו השיפוע חד, ולפיכך נאלץ להיעזר בפיגום. התובע אישר שהוא במקצועו קבלן גגות,  הוא הביא את הפיגום, הוא הרכיב אותו והוא אבטח אותו. כן אישר כי אין זו הפעם הראשונה שהוא עושה כן, אם כי אינו עובד הרבה עם פיגומים בשיטה זו. התובע הוסיף והסביר כי הוא ועובד נוסף עבדו על הפיגום עצמו, ועובד נוסף מסר להם דברים מלמטה.

10.  התובע אישר בחקירתו הנגדית כי הוא ראה מה טיב העבודה לפני התחלתה. הוא טען כי אפילו דחה את תחילת העבודות על מנת שמחלב ישלחו מפקח, אך אלה לא שלחו מפקח. הוא ביצע את העבודה לדרישתו של המפקח מטעם הצבא, אחד בשם ניסים. לשאלות מפורשות השיב התובע (עמ' 21), שלא היה דבר לא תקין בפיגום, והוא לא היה שבור או סדוק. כן הוסיף (עמ' 22) שהוא והעובד עלו וירדו מספר פעמים מהפיגום ללא תקלה. הפיגום היה קשור לקורה ממתכת, והיו מתקדמים עם הפיגום עם התקדמות העבודה ומאבטחים הפיגום במקום החדש.

11.  בשלב זה, באמצע החקירה הנגדית (בעמוד 23), מסר התובע לראשונה כי הפיגום נפל כאשר עלו לפיגום באחד הפעמים, לאחר התקדמות, לפני שהספיקו לקשור אותו במקום החדש. זאת, כאשר הוא אישית אמור היה לקשור הפיגום. בינתיים, העובד האחר כבר עלה עמו להתחיל להתארגן. זה לעצמו לא היה חריג, אולם אז "הבחור למטה" מסר להם פלטה, וכך היו השניים מרוכזים בעובד שנשאר למטה, ואז התהפך הפיגום, שלא נקשר. זאת, לאחר שהוא היה על הפיגום מספר שניות, ולא הרגיש שהפיגום מתנדנד בעת עלייתו (עמ' 24). התובע אישר כי, מן הסתם, אם הפיגום היה קשור הוא לא היה מתהפך, ולו היה מרגיש שהפיגום אינו יציב, לא היה נותן לעובד לעלות עמו.

12.  התובע לא הביא כל ראיה נוספת לעניין אופן התרחשות התאונה. לא תמונה, צילום או הדגמה, ולא אף אחד מהעדים לאירוע, היינו אחד העובדים שהיו עמו או אותו מפקח מטעם הצבא שהיה במקום . כישלון זה בהבאת ראיות שניתן היה להביא פועלת לחובתו של התובע, ומקשות על קבלת גרסתו. למעשה, בשים לב לחסרים אלה, צריך היה התובע אישית להיות משכנע במהימנות יוצאת דופן, כדי לסמוך על דבריו לבדם, ללא כל תמיכה נוספת.

13.  אולם, מהימנות התובע אינה כזו, ובנסיבות אלה, מקובלת עלי טענת הנתבעות שלא ניתן לקבוע ממצאים אודות נסיבות התרחשות התאונה.

14.  אופן גרימת התאונה, הקשור באופן הדוק לטענה אודות רשלנות הנתבעת, נמסרו אך במרומז בכתב התביעה ובתצהיר, כאשר שני אלה סתרו זה את זה, כאמור לעיל. אם אכן התאונה התרחשה כפי שטען התובע בשלבים המתקדמים של חקירתו הנגדית, הרי שכתב התביעה מנוסח באופן מתחמק ומטעה. משתמע מכתב התביעה כי התאונה ארעה במקום שהוא בשליטת הנתבעת, כי הפיגום היה שלה והיא הרכיבה אותו. אפילו בתצהיר, התובע לא מציין שהוא עצמו הרכיב במו ידיו את הפיגום ולא מסביר את אופן התהפכות הפיגום. הוא נמנע מלציין נקודה קריטית, שעלתה לכאורה בחקירה הנגדית, והיא שפיגום הצליח להתהפך משום שלא היה מקובע, אף ששיטת העבודה כללה קיבוע. העדות כללה פרטים רבים נוספים שהיו קריטיים לכאורה לביסוס אחריותה של הנתבעת, או כל גורם אחר, ואלה לא צוינו קודם לכן. כך לדוגמא, לא נאמר שהעבודה הייתה על גג בשיפוע חד ומסוכן באופן מיוחד, או כי בדרך כלל ניתן היה לעבוד על סולמות, ורק כאן הייתה שיטת עבודה בפיגום, שלא היה לתובע ניסיון רב בה, אלא ניסיון מועט. אף פרטים אלה עלו רק בחקירה בבית המשפט, תוך שינוי חזית בוטה. 

15.  השמטת פרטים קריטיים אלה מכתב התביעה ומהתצהיר, אינם מלמדים על תום לב בניהול התובענה, ודי בהן כדי למנוע את קבלת גרסת התובע. זאת, הן בשל חוסר המהימנות המזדקרת בהצגה החלקית של הדברים במסמכים בכתב, והן בשל שינוי החזית באמצע החקירה הנגדית, ללא נטילת רשות וללא כל הצדקה נראית לעין.

16.  ניתן להפסיק הבחינה של הדברים בקביעה זו שעדות התובע נדחית ולפיכך לא ניתן לקבוע ממצא כלשהו, כל שכן שלא לחובת הנתבעות, בהקשר לאופן גרימת התאונה. אולם, מעבר לכך יש לומר שאפילו ניתן היה לקבל את גרסתו של התובע, כפי שנתגבשה במהלך החקירה הנגדית, איני מבין כיצד ניתן לייחס אחריות לנתבעת. שכן, מגרסתו האחרונה, לא עולה כל אחריות כזו.